קלסטרופוביה

איך מזהים קלסטרופוביה ואיך מתמודדים עמה?

קלסטרופוביה, אחת הפוביות הנפוצות ביותר (על פי מחקרים אחרונים, סובלים ממנה בין 5-7% מאוכלוסיית העולם), היא השם המדעי לחרדה המתעוררת בעקבות שהייה בחללים צפופים וסגורים, שלעתים קרובות גורמת להתפרצות של התקף פאניקה. מקורו של השם בלטינית, בה "קלאוסטרום" משמעו "כלוב". על אף שמדובר שאחת מהפרעות החרדה הנפוצות ביותר, רק מעטים מן הלוקים בה זוכים לטיפול הולם.

מכירים את המושג תסמונת חרדה מוכללת? קיראו בהרחבה.

איך מזהים קלסטרופוביה?

הסימפטומים העיקריים של קלסטרופוביה הם שניים: פחד מפני מקומות חסומים, ופחד מחנק. באופן משמעותי, נובעים הסימפטומים זה מזה; בעוד שמקום קטן או סגור עלול לגרום לתחושת חנק, גורם הפחד מן החנק לחרדה עצומה של האדם מפני האפשרות להישאר במקומות צפופים או סגורים, כשהוא נחנק ומשולל יכולת להימלט אל האוויר החופשי.

על כן, אדם הסובל מקלסטרופוביה נמנע בדרך כלל מן השהייה בחללים קטנים, חדרים נעולים, מכוניות, מנהרות, מעליות, תחנות רכבת ומקומות הומי אדם. במצבים חמורים יותר, האדם הסובל מקלסטרופוביה עלול להימנע גם מפעולות יומיומיות כמו ישיבה במספרה או עמידה בתור, בגלל החשש מצפיפות שעלולה להיווצר שם ולהגביל את יכולתו לברוח.

במקרה של "התקפת קלסטרופוביה", האדם מרגיש תחושות חדות של חנק וצורך נואש לברוח. לעתים, האדם הסובל מהתקף ינסה להקל על הסימפטומים באמצעים מוזרים, למשל להוריד חלק מבגדיו על מנת לחוש פחות מחנק. במידה ולא נוצרת הקלה, עלולה להתפתח אצל האדם התקפת פאניקה - הלא היא התקף חרדה – שהסימפטומים הגופניים שלה חמורים ומפחידים יותר. בשל הסיכון לכך, מרבית הקלסטרופוביים נמנעים מסביבה שעלולה לגרום להם להתקף באופן כלשהו.

מזהה אצלך סימנים? נשמח לעמוד לשירותך!

איך מודדים את חומרת המחלה?

בשנת 1993 פורסם שאלון בן 36 פריטים, שנוסח מחדש בשנת 2001 (ומכיל מאז רק 24 פריטים), המשמש כלי בדיקה קליני אמין לגבי קיומה של קלסטרופוביה וחומרת המצב. 

איך מטפלים בקלסטרופוביה?

אחת השיטות הנפוצות והיעילות ביותר לטיפול בקלסטרופוביה היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שנחשבת ליעילה ביותר בטיפול בהפרעות חרדה בכלל. למידע נוסף: טיפול בחרדה.
 

מטרתו העיקרית של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי - הינו CBT -  היא התאמתן ותיקונן של מחשבות מוטעות הקשורות לאובייקט מעורר החרדה - מחשבות המובילות לעתים קרובות להימנעות מן הגירוי, הימנעות שבעקיפין מגבירה את החרדה.

הטיפול הקוגניטיבי ינסה לעודד את המטופל להתמודד עם האובייקטים גורמי החרדה שלו – לדוגמה, להצליח בהדרגה להשתמש במעלית; הטיפול שואף למנוע את הקשר שנוצר בין שימוש מעלית, לדוגמה, ובין סכנת חנק. 

הטיפול, שמבוצע על ידי פסיכולוג,  כולל גם חשיפה הדרגתית למושאי החרדה (לדוגמה, בהדרגה, שימוש במעלית, כניסה לחדר, כניסה אל תחנת הרכבת) בעוד המטופל עורך תרגילי הרפיה.

טיפולים אפשריים נוספים הם טיפול התנהגותי מסוג "התניה הפוכה" (המטופל לומד לקשר למעלית דווקא רגשות חיוביים), היפנוזה ותרגילי נשימה. גם טיפול תרופתי מסייע מאד בדרך כלל (למי שרוצה להיעזר בו), בעיקר בהקלה על הסימפטומים דמויי-בעיות-תפקוד לב העשויים להתרחש בהתקף קלסטרופוביה.