שכול, אבל במשפחה והתמודדות

מנהגי האבל ביהדות כוללים כמה נקודות ציון מרכזיות לציון האובדן ולהתמודדות איתו: ישיבת השבעה, ציון היום ה-30 ויום השנה לפטירה בתום שנת האבל. נקודות אלה, תואמות לתהליך  עיבוד האובדן ולהתמודדות עם אבל, כפי שמשתקפים במדע הנפש.

הספרות והידע הפסיכולוגי שקיימים כיום אודות תהליכי שכול ואבל, מצביעים על שלבים מובחנים שהאדם עובר במהלך התמודדותו עם אבל, כאשר התחושות שמאפיינות כל שלב הן טבעיות ולגיטימיות.

אמנם לא כל האבלים עוברים את כל השלבים, ובכלל - כל אחד עובר את האבל הפרטי שלו קצת אחרת, עפ"י אופיו, אישיותו, הקשר שלו עם הנפטר ועוד. יחד עם זאת, חשוב להבין מתי תהליך עיבוד האובדן "סוטה" מהתהליך המוכר ובעיקר האם יש צורך בהתערבות מקצועית.

אנשי המקצוע בקליניקה לטיפול נפשי ורגשי נמצאים עבורכם בכל שאלה, התלבטות, ספק, רצון שמישהו יקשיב או יעזור בהתמודדות עם אבל ואובדן. התקשרו אלינו בכל עת ונשמח לסייע.

מאפייני תהליך האבל

השלב הראשוני ביותר, אותו עובר אדם עם ההודעה על פטירת קרוב, הוא שלב ההלם. שלב זה יכול להתארך או להחוות באופן עוצמתי כאשר המוות מפתיע וכך גם תלוי במידת קרבתו של האדם לנפטר.

קיראו על התמודדות עם אובדן הורה

לעיתים ההבנה על קיומו של שלב זה מגיע רק לאחר שעבר זמן מה. כך למשל אנשים מעידים על עצמם בתקופת ההלם, שלא באמת הבינו את משמעות האירוע בימים הראשונים, אחרים אף מעידים שאינם זוכרים אירועים שונים מהשבעה או מהלוויה.

לעומת זאת, ישנם אנשים המתפקדים כרגיל או אף מעל המצופה, עוסקים בארגון הלוויה והשבעה ונראים לעיתים כקרי רוח מדי. גם זו אחת מההתמודדויות הצפויות בשלב ההלם, ופעמים רבות היא מבטאת תהליכי הדחקה או הכחשה שעובר האדם, כתגובה לידיעה שהיא כ"כ קשה רגשית. 

לאחר סיומו של שלב ההלם מתחיל שלב ארוך של התמודדות עם האובדן. שלב זה רווי בתחושות רבות הבאות לידי ביטוי באופנים שונים; יש שיחצינו את התחושות ויש שיפנימו, יש שידברו על כך ללא הרף ויש שידברו רק עם הקרובים להם או לעיתים רחוקות בלבד ועוד. התחושות האופייניות ביותר בזמן האבל הן תחושות עצבות, בדידות, כאב רגשי חזק וגעגועים עזים.

יכולות גם להופיע תחושות של כעס ואשמה. במקרה של מוות בלתי צפוי או מוות הנגרם מתאונה, הכעס מופנה כלפי הגורמים שהיו קשורים באסון, לכך מתלווה גם האשמה של אותו גורם. כאשר למת יש חלק באחריות על מותו (למשל, מוות של נהג שיכור בתאונת דרכים), תחושת ההאשמה יכולה להיות גם על הנפטר עצמו, או להיות מופנית כלפי גורם אחר כמו המשטרה, בית החולים וכדומה. לעיתים מופיעה גם האשמה עצמית, כמו 'איך לא שמרתי עליו מספיק?', או חרטות על אי זיהוי וטיפול בסימנים שבדיעבד נראה שהיה אפשר לזהות ואולי למנוע את האסון.

 

נהוג לתחום את שלב ההתמודדות לשנה הראשונה לאובדן. זהו שלב האבל העיקרי לאחריו מצופה מהאדם האבל לחזור באופן הדרגתי לתפקוד, הן מקצועי והן אישי, כמו גם לשמחת החיים, למרות האובדן. תהליך הדרגתי זה כולל עליות ומורדות המאופיינים ברגעים של תחושות אשמה ("איך אני מסוגל ללכת להצגה בעוד שהוא מת"?), תקופות געגועים, דיכאון וכאב, לצד חזרה לשגרת החיים שקדמה לאובדן. עליות ומורדות אלו הן חלק מתהליך האבל הטבעי.

קיראו על טיפול בדיכאון.

אולי זוהי פוסט טראומה?

שכול: אם כן, מתי בכל זאת יש לפנות לגורם מקצועי?

לעיתים קורה שהקרובים לאדם האבל טועים לחשוב שתגובות מסוימות הן קיצוניות מדי, בעיקר כשעוברים חודשים רבים לאחר הפטירה. אלא שחשוב לזכור שתחושות והתנהגויות רבות הן טבעיות ולגיטימיות במהלך כל  שנת האבל הראשונה, ויש לקבל אותן בהבנה ובסבלנות.

ובכל זאת, ישנם מקרים בהם רצוי וכדאי לערב עזרה מקצועית. ראשית, כאשר האדם עצמו מביע רצון וצורך בקבלת עזרה, יש לסייע לו בכך ככל האפשר. מעבר לכך, יש לשים לב לשינויים בתחושות ובהתנהגויות של האבל, גם באלה שכביכול מצופות ממנו. כך למשל תחושות אשמה נפוצות בתהליך הראשוני של האבל, אולם האשמה עצמית חמורה ומתמשכת בגרימת המוות או גם היעדר מוכנות לחזור לתפקוד או סירוב ליהנות מתוך תחושה ש"חייבים להיות בדיכאון" מהוות נורת אזהרה לקשיים בעיבוד האבל. באופן דומה, הבעת של חוסר עניין או חוסר רצון לחיות ללא הנפטר ("אין לי  טעם לחיות בלעדיו") מחייבת פנייה לאיש מקצוע.

כאמור, דיכאון היא בין התופעות הנפוצות ביותר בתהליך האבל. בעניין זה קשה מאוד להציב את הגבול בין דיכאון "נורמלי" וטבעי לאור המצב, לבין דיכאון שיצא משליטה ומחייב פנייה לטיפול. לכן, במקרים של התלבטות לגבי חומרת עוצמת הדיכאון מומלץ ראשית לדבר עם האדם, לבחון האם הוא מרגיש שהוא זקוק לסיוע והאם הוא מעוניין בתמיכה נוספת. במקביל ניתן להתייעץ בנושא זה עם איש מקצוע, פסיכולוג או פסיכיאטר, על מנת לבחון את המקרה לגופו.

חשוב להדגיש שכל אדם מתמודד עם האבל בדרכו הייחודית. יש שיכעסו יותר, יש שיפנימו את הכאב ויש שיחצינו אותו, יש שיחושו רק עצבות ויש שיקומו אחרי השבעה וימשיכו כאילו הכל כרגיל. כך גם הקשיים של כל אדם הם שונים והכאב הוא ייחודי עבורו.

מסיבה זו, אנו ממליצים לפנות להתייעצות עם גורם מקצועי לבחינת דרך הטיפול הטובה ביותר עבור הקרוב לנו. יש שיפיקו תועלת מטיפול פסיכולוגי פרטני ויש שימצאו מזור וכוח מחודש דווקא בקבוצות תמיכה עם אנשים בעלי קשיים דומים. בכל מקרה, כאשר עולה קושי בהתמודדות עם אבל, צוות הפסיכולוגים והמטפלים בקליניקה לטיפול נפשי ורגשי במרכז יענו ברצון לסייע בהתמודדות נכונה עם האובדן, במציאת הדרך לחזרה לתפקוד ולאיכות חיים מחודשת.