התמודדות מול גיל שנתיים הנורא

מגוון שמות כבר ניתנו לתופעה המפתיעה הורים רבים בהגיע ילדם לגיל שנתיים - גיל שנתיים הנורא, גיל שנתיים האיום, גיל ההתבגרות הראשון, Terrible Two או הגיל בו המילה הנפוצה ביותר שילדיכם משמיע היא "לא!".

אם עוד לא חוויתם - במה מתבטא גיל שנתיים הנורא?

בגיל שנתיים ילדיכם עלול (ובהמשך נסביר גם למה רצוי) לשנות את אופיו המתוק והחייכני: הוא צועק פתאום, מתפרץ בבכי או משתטח על הרצפה בלי התראה מוקדמת, מביך אותכם מול משפחה, חברים או סתם במהלך הקניות בסופר, רוצה הכל ועכשיו, רוצה לבד גם כשאין זמן ללבוש את המעיל בקצב שלו, רוצה תמיד הפוך ממה שאתם מבקשים או דורשים ממנו ועוד.

 חייג/י אלינו לייעוץ ראשוני: 03-6413483

זה קורה לכולם – רוב ההורים יחוו עם ילדיהם ביטויים שונים של גיל שנתיים הנורא, לכן כדאי להבין שההתנהגות של ילדיכם היא לא נגדכם, אינכם הורים רעים ואין לכם על מה להרגיש אשמים כשהוא פורץ בבכי וברקיעות רגליים מול כל האורחים כאילו הרגע קרס עליו עולמו. ובכל מקרה אין ברירה- עליכם לעבור זאת.

אותה דואליות של הילד שמצד אחד רוצה הכל לבד ומצד שני לא יכול הכל לבד היא אותה דואליות שנדרשת מההורים - אהבה, סבלנות והבנה (ללא רגשות אשמה) אך גם הצבת גבולות.

למה זה קורה ויותר מכך למה חשוב שזה יקרה?

התפתחות הילד רצופה בשלבים שונים שעליו להשיג ולעבור על מנת שיהפוך בעוד שנים רבות לבוגר עצמאי ובטוח בעצמו.

עד גיל שנתיים עיקר התפתחות הילד נעה סביב סיפוק צרכים גופניים ורגשיים, אותם הוא שואב מההורה- אוכל, החלפת חיתולים, חיבוק, חיוך, אהבה ועוד, החיוניים לגדילתו, אך המעידים גם על התלות שלו בהוריו.

עם הגיעו לגיל שנתיים - שלוש, הפעוט הופך לתינוק עצמאי יותר ותלוי פחות: הוא כבר הולך, מדבר, מבין מה קורה סביבו ואיך דברים מתנהלים בעולם (לפחות יותר ממה שהבין לפני כן).

בשלב זה של התפתחותו, תפקידו של הפעוט להתחיל לפתח זהות עצמאית משלו - להבחין בין הרצון שלו לרצון של אחרים, להבין מתי מתחיל אני ונגמר אחר - (כאשר הבנה זו נרכשת לראשונה בהבחנה שבין התינוק לבין הוריו) ובכך לבנות תחושת עצמי ולחוש כי יש לי כוח לפעול על פי הרצונות שלי.

יכולות אלו חשובות להמשך התפתחות של הילד וכמובן להיותו בוגר עצמאי המסוגל לפעול ללא תלות באחרים, להבחין מתי הרצונות שלו שונים מאחרים ולהאמין בעצמו שיוכל לפעול על פי רצונותיו.

ההתנסות הראשונה של האדם ביכולות אלו היא בסביבות גיל שנתיים. כל אותם ביטויים של "לבד!", "אני רוצה" והרבה "לא!" הם הדרך של הילד להתנסות באותם חוויות של עצמי, לבדוק מתי הוא יכול לבד ומתי לא, לבחון איך מווסתים נכון דחפים, איך סומכים על עצמי אך גם מתי זקוקים לעזרה של מבוגר.

אותה דואליות של הילד שמצד אחד רוצה הכל לבד ומצד שני לא יכול הכל לבד היא אותה דואליות שנדרשת מההורים - אהבה, סבלנות והבנה (ללא רגשות אשמה) אך גם הצבת גבולות.

מלבד הצבת גבולות נכונה והכלה ככל האפשר של  השינויים שעובר הילד (אל תשכחו זה לא קל גם עבורו) חשוב להקפיד לתת לו לבטא את הרצון שלו לעצמאות, לאפשר לו ככל האפשר לבחור, להחליט ולבדוק את כוחותיו. אחת הדרכים הטובות היא לתת לו לבחור מתוך כמה אפשרויות שאתם מעדיפים או רואים לנכון.

התקפי זעם הם ביטוי נפוץ בגיל זה - צרחות בשילוב בכי והשטחות על הרצפה מעוררים הרבה כעס וחוסר סבלנות בקרב ההורים, באופן טבעי, אך חשוב שתנסו להתגבר על כך, לתמוך בילד, להרגיע אותו מהסערה בה נתון וחשוב מכך לא להכנע לגחמותיו: הוא זקוק לגבולות ללא סייגים בשילוב אהבה.

ילדים שונים מתנהגים שונה בגיל שנתיים, יש ש"ימרדו" יותר ויש גם כאלו שפחות ואין להבהל מכך.

אם אתם חוששים, לא בטוחים איך לפעול, מעוניינים לעזור לילדיכם לפתח מידה נכונה של עצמאות - התקשרו אלינו בכל עת ונשמח לעזור.