סימנים של שכחה - זיהוי דמנציה בתחילת דרכה

מהי דמנציה?

דמנציה, או "שיטיון" בעברית, היא תהליך של ירידה קוגניטיבית משמעותית המתרחשת לרוב בגיל זקנה, אם כי לעתים היא עלולה להתרחש גם בגילאים צעירים יותר. חשוב לציין, כי דמנציה היא פגיעה קשה יותר מירידת התפקודים הקוגניטיביים הטבעית בגיל הזקנה. 

דמנציה עשויה להיות סטטית, כמו במקרה של נזק מוחי ספציפי, אך לרוב היא תהליך פרוגרסיבי, הגורם לשקיעה גופנית וקוגניטיבית ארוכת טווח במקביל להתפשטות הנזק המוחי. למידע נוסף והרחבה, ניתן לקרוא גם על אלצהיימר, אחת מהמחלות הדמנטיות הנפוצות ביותר.

החולה בדמנציה עובר בהדרגה ממצבי שכחה ובלבול אקראיים ונדירים אל מקרים תכופים יותר, ומשם אל פגיעה ביכולות ההפשטה, בויסות ההתנהגותי, ומשם אל פגיעה בשליטה במיומנויות בסיסיות יותר כגון קניות או חציית כביש. קיראו על ירידה בזיכרון בגיל מבוגר.

במצב זה ייתכן ויהיה צורך כבר בתמיכה של עובד זר או אף בפתרון מוסדי, פעמים רבות, המשפחות נעזרות בפסיכיאטר הבודק בכדי למצוא את הפתרון ההולם.

דמנציה נחשבת לסינדרום - משמע, לאוסף של ביטויים פתולוגיים בעלי מכנה משותף - שעשוי לקבל ביטויים שונים במקרים שונים, אך המכנה המשותף נותר בעינו: דמנציה מתבטאת בפגיעה בתפקודי מוח בסיסיים עקב אבנורמליות בפעילות החלבון במוח.

סימפטומים נפוצים לתהליך דמנציה התחלתי

הסינדרום יכול להתבטא בליקוי בזיכרון, בליקוי בקשב, בליקוי בשפה או בליקוי בפתרון בעיות - וכמובן, גם בכמה סימפטומים יחד. קיראו על הפרעות קשב וריכוז.

אבחון המחלה מתבצע תוך בירור מקיף של ההיסטוריה של הסימפטומים ושלילת הסברים חלופיים - אלכוהוליזם, דיכאון, או פסיכוזה; וכן באמצעות זיהוי הסימפטומים - הפרעה בזיכרון לטווח קצר, וכן לפחות אחת מן ההפרעות הבאות - הפרעה בשפה, קושי לבצע פעולות בסיסיות, לזהות בני אדם וחפצים או להתארגן ולזכור פעילויות.

הסימפטומים צריכים להימשך יותר משישה חודשים על מנת  לזכות להגדרה של "דמנציה"; סימפטומים דומים החולפים תוך זמן זהה מכונים "דליריום".

דליריום הוא מצב דומה מאד לדמנציה, אך מבטא נזק שאינו קבוע ונובע מסיבות גופניות או נפשיות אחרות וחולף תוך שישה חודשים.

רק לאחר בירור יסודי של ההיסטוריה המשפחתית ושל הסימפטומים ניתן להכריע האם מצב מסויים הוא דמנציה או דליריום, וכמוכן לטפל בהתאם. בבואכם לפגישה אצל פסיכיאטר מומלץ לכן להביא עמכם את כל המסמכים הרפואיים הקיימים.

ההשפעה המיידית של הנזקים הקוגניטיביים שנגרמו כתוצאה מן הדמנציה היא התפתחותה של דיסאוריינטציה (איבוד התמצאות): האדם אינו זוכר איזה יום היום ובאיזו שנה הוא נמצא, באיזה מקום הוא ומי האדם המדבר איתו.

ככל שהמחלה נמצאת במצב מתקדם יותר, מצבי הדיסאוריינטציה מחמירים ומקיפים תחומים רחבים יותר, עד למצב בו האדם מתקשה לבצע גם פעולות בסיסיות.

על אף שהטיפול בדמנציה היום נחשב למפותח מאי-פעם, יותר מ90% ממקרי הדמנציה הם חשוכי מרפא - על אף שקיימים טיפולים המאטים את קצב התפתחות המחלה, לכן חשוב להגיע לבדיקה וטיפול כבר בעת הופעת סימנים ראשונים לדמנציה.