התסמונת על שם מינכהאוזן

מאפייני התסמונת ואופן הטיפול בה

תסמונת מינכהאוזן עלתה לא מזמן לדיון בתקשורת בהקשרה של מקרה האם אשר הרעיבה את בנה הפעוט.
 
בעבר נטו להגדיר את תסמונת מינכהאוזן כתסמונת של "התחלות" (מטופלים המתחזים לחולים בכדי לקבל דבר מה כמו: הימנעות מתשלום של חובות, חיילים המתחזים לחולים על מנת לקבל ימי חופשת מחלה או אנשים המתחזים לנפגעים בתאונות דרכים בכדי להרוויח כסף או להונות את חברות הביטוח).

תסמונת מינכהאוזן הינה תסמונת נדירה אשר נחשבת כהפרעת התחזות - כלומר, המטרה הראשונית היא לתפוס או לקבל את תפקיד החולה, ואין צורך בקבלה של תגמול כספי או טובת הנאה כלכלית (כפי שפורט לעיל). מטבע הדברים, זוהי תסמונת מורכבת במיוחד, הן מבחינה פסיכולוגית והן מבחינה פסיכיאטרית.

רוב הסובלים מתסמונת זו יזייפו תסמינים של הפרעה נפשית בכדי לגרום לאנשי צוות רפואי או פסיכולוגי או פסיכיאטרי או טיפולי אחר להתערב ולערוך אבחונים שונים או להמליץ ולבצע טיפול כלשהו בבעיה כזו או אחרת. סוג מסוים של התסמונת, שכיח עוד פחות, הוא כאשר אדם מתלונן כי מישהו אחר, הקרוב אליו, חולה או סובל מבעיה כלשהי.
 
אנשים הסובלים מתסמונת מינכהאוזן בתחום הרפואי הלא-פסיכיאטרי, עשויים לנסות לגרום לכך שצוותי רפואה יתחילו לבדוק אותם גם בדיקות פשוטות וגם בדיקות קשות עד פולשניות, כן הם עשויים לגרום לבדיקת קרובי המשפחה שלהם. במצבים מסוימים, אנשים הלוקים בתסמונת מינכהאוזן לא יסתפקו בבדיקות רפואיות, והם עשויים גם להמשיך ולהתלונן עד כדי צורך בטיפול אמיתי ואפילו בניתוחים כלשהם.

ישנם תיעודים של מטופלים אשר עברו ניתוחים מרובים עקב תלונות חוזרות ונשנות על כאבי בטן, למשל. בתחום הנפשי והסוציאלי, עלול הסובל לפנות למטפלים שונים בתלונות שונות שלא יחלפו למרות טיפול תרופתי או טיפול פסיכולוגי ארוך, או לפנות לגורמים בקהילה ולהתלונן שלאחד מבני המשפחה יש מחלה.

מהם הגורמים לתסמונת מינכהאוזן?

אין לכך תשובה ברורה, שכן התסמונת אינה שכיחה ולכן לא נחקרה לעומק (כמות המאמרים החוקרים דיכאון, למשל, עולה עשרות מונים על כמות המאמרים הרפואיים על תסמונת מינכהואזן). נהוג לחשוב כי תסמונת מינכהאוזן עשויה להיגרם ממניעים רגשיים ונפשיים שונים והצורך של הסובלים הינו לתשומת לב ולהערכה מהסביבה.

מורכבות התסמונת דורשת אבחון רב מקצועי הכולל אבחון רפואי, אבחון פסיכולוגי, אבחון סוציאלי וכן אבחון פסיכיאטרי, והטיפול כולל ברוב המקרים גם התערבות פסיכולוגית, גם פסיכיאטרית וגם סוציאלית: שיקומית, זוגית או משפחתית, ולכן נעשית ברוב המקרים במרכזים רב מקצועיים אשר בהם יש מומחים מתחומים שונים.

כמו בכל המקרים, אך במיוחד במקרים אלו, שיתוף הפעולה בין המומחים בבריאות הנפש קריטי, ובאם קיימים תסמינים גופניים חייבים המטפלים הגופניים להיות בתמונה. שיתוף הפעולה הזה יכול לגרום לטיפול להיות מוצלח, ובמקרים אלו, ללא שתוף פעולה, תתכן אף החמרה.

מאמרים נוספים בתחום:

• הפרעת אישיות גבולית
• גורמים ומקורות להפרעת אישיות גבולית
• מה מאפיין את הסובלים מהפרעת אישיות גבולית?
• טיפול בהפרעת אישיות גבולית