הפרעת אישיות נמנעת היא הפרעת אישיות הקשורה לחרדה, ומתבטאת בהימנעות ארוכת שנים מאינטראקציות חברתיות בשל החשש מדחייה והשפלה, חשש מוגזם מביקורת חיצונית ותחושה קשה של חוסר התאמה חברתית.
עוד על הפרעת אישיות נמנעת קראו במאמר: "אין הביישן למד" - על הפרעת אישיות נמנעת
הפסיכולוג האמריקאי תיאודור מילון (נ' 1928), יצר סיווג קליני עדכני להפרעת אישיות נמנעת, סיווג הגורס כי קיימים ארבעה "טיפוסים קלאסיים" של אנשים הסובלים מהפרעת אישיות נמנעת וכל אחד מהם מגיב לסיטואציה חברתית או בין אישית בצורה שונה.
רוצים לדבר עם איש צוות? חייגו חינם: 03-6413483
"הנמנע הפאסיבי-אגרסיבי" אינו מאמין כי הוא מסוגל להשתלב חברתית ומחזיק בחרדה חברתית עצומה מפני ביקורת חיצונית, למרות זאת, הוא אינו מסתיר את האמבילוונטיות שהוא חש כלפי אחרים וכלפי עצמו.
ההערכה העצמית הנמוכה, הנפוצה אצל בעלי ההפרעה, מתבטאת אצלו דרך תחושות של כעס ותוקפנות כלפי עצמו וכלפי הסביבה.
אדם זה מעוניין בתוך תוכו מאוד בקשר קרוב ואישי ובקשרים חברתיים "רגילים", אולם הוא כה חושש מכך, עד שהוא משדר רושם שלילי וזועף של אדם שאינו חפץ בחברה, מרצונו.
הנמנע ההיפר-סנסיטיבי הוא אדם שהתנהגותו הנמנעת מתבטאת, בין השאר, בחשש מפני אחרים עד כדי פרנויה (חשדנות).
הוא מסרב להאמין באנשים, ובוחר בקפידה את האנשים שהוא חולק איתם מידע, תוך שהוא מקפיד למדר את המידע משומע זה לאחר.
התכונה הבולטת ביותר אצל הנמנע ההיפר-סנסיטיבי היא כי על אף הבדידות שהוא חש, הוא מסרב לתת אמון במישהו מן הסובבים אותו. הרושם הראשוני שיעורר אדם כזה הוא של ביישנות קיצונית מעורבת בעצבנות מוגזמת.
אנשים הסובלים מהפרעת אישיות נמנעת לעתים מוצאים עצמם חווים הפרעות מצביות דומות כמו הפרעות חרדה.
ה"נמנע הפובי" עלול לפתח כתסמין משני להפרעת האישיות גם אגורפוביה, קלסטרופוביה או הפרעת חרדה אחרת – אז מתווספת להימנעות עקב הקושי הבין אישי גם מוטיבציה להימנע, למשל, מהתקף חרדה או פאניקה בציבור.
בנוסף, מילון טוען כי אנשים הסובלים מפוביות ומהפרעת אישיות נמנעת עלולים לפתח גם מאפיינים של הפרעת אישיות תלותית.
על הפרעה זו ראה במאמר: כל מה שצריך לדעת על הפרעת אישיות תלותית
הטיפוס הזה מייצג אנשים רבים הסובלים מהפרעת אישיות נמנעת: הם סובלים מביישנות, נמנעים מאינטראקציות בין אישיות או מיצירת קשר עם אדם לא מוכר, אך הם מאמינים כי הם האחראים הבלעדיים למצבם החברתי השלילי.
הם תופסים את עצמם כבלתי מעניינים ובלתי ראויים לקשרים חברתיים של ממש, ועל כן הם נמנעים מאינטראקציה חברתית מתוך האמונה הברורה כי הם יעשו עצמם לצחוק.
אנשים כאלה עלולים לפתח תסמיני דיכאון בנוסף להפרעה הקיימת, עקב ההערכה העצמית הנמוכה שלהם והאמונה כי אין בידם לעשות דבר בשביל לשפר את מצבם.
לחצו כאן לקביעת פגישת אבחון ראשונית עם מומחה בתחום
היכנסו לפורום הייעוץ שלנו להתייעצות חינם עם מטפלי הקליניקה 24 שעות ביממה
קראו גם על: